עם אבא מהנדס בניין ואמא אוהבת אסתטיקה ועיצוב איכותי גדלתי להיות מעצבת פנים למרות שגיליתי את ייעודי באיחור. לאחר שבמשך 24 שנים ניהלתי מרפאת מומחים ואהבתי לעבוד עם המטופלים, למדתי את תחום עיצוב הפנים לעומקו, אני בוגרת מכללת בניין ודיור ועוסקת בעיצוב פנים והום סטיילינג למעלה מ 10 שנים. אין לי קו עיצובי אחד כי אני חושבת שכל פרויקט עומד בפני עצמו וצריך להתאים את הרעיונות לחלל ולאנשים.
אני נהנית מכל רגע בעבודה שלי, אוהבת לעבוד עם אנשים, החל מפגישת היכרות דרך הכנת הפרוגרמה, התכנית העיצובית, ההדמיות, השרטוטים, תכניות העבודה, ימי הליווי לחנויות לצורך בחירת חומרי גמר ורהיטים ועד הרגע שבו הלקוחות נכנסים לדירה מעוצבת ואני מגיעה עם הצלם.
מוזמנים לראות חלק מהפרויקטים שלי.
הלקוחות שלי נהנים לא רק מבית או חלל עבודה מעוצבים, אלא גם מהקפדה מלאה על סטנדרטים גבוהים, יחס אישי וחם לצד מקצועיות ומקצוענות, יסודיות ועמידה בתקציב ובלוחות הזמנים. השירות והיחס שאני נותנת ללקוחות הם השירות והיחס שאני מצפה לקבל מבעלי מקצוע אחרים… ואני עובדת עם כאלו, הלקוחות שלי יודעים להעריך זאת.
בנוסף לעבודתי כמעצבת פנים והום סטיילינג אני מרצה במסגרות שונות. בהרצאות אני משתפת את הקהל בנושאי עיצוב פנים, הלבשת הבית (הום סטיילינג), מעברי דירות, עיצוב מרפאות ומשרדים.
היתרון שבשילוב סטיילינג ועיצוב הוא האפשרות לתכנן בו זמנית מרחבים שונים בחלל, כמו למשל את אזור המגורים ו/או חלל העבודה.
עד היום פורסמו מספר פרויקטים שלי באתר בניין ודיור, מגזין "פנימה" של המגזר הדתי ומגזין "עיצוב"…
מוזמנים לתקשורת
נולדתי 14 שנים אחרי שההורים התחתנו, כשהתחתנו אבי היה בן 31 אימי בת 25, שניהם שורדי שואה ממוצא רומני, ברומניה לא היו מחנות ריכוז אבל היו מחנות עבודה וזה לא היה פשוט.
אבא למד ברומניה בטכניון הנדסת בניין, רוב ימיו בטכניון למד בחדרי השירותים כדי שכמה שפחות אנשים יגלו שהוא יהודי, אימי היתה עקרת בית שיצאה פגועה מהשואה.
14 שנים ניסו להביא ילדים ללא הצלחה, אז בשנות ה- 40 המאוחרות לא היו טיפולים, או שהצליחו או שלא.
בשנת 1951 סבא וסבתא עלו לארץ באישור חוקי, הם קיבלו בעצם ויזה לארה"ב אבל מישהו זייף את הויזה שלהם ואפשרות שלהם היתה להגיע לארץ ישראל (וטוב שכך).
בשנת 1958 עלו גם הורי באופן חוקי עם אישור עליה, אימי שהייתה פוסט טראומטית מהשואה לא הסכימה לגור בראש הנקרה והורי עברו לגור עם סבא וסבתא מצד אמא.
לא פשוט להיות עולה חדש במיוחד בשנים ההן, אין שפה, אין יכולת ליצור קשר, אין עבודה – ואין גוגל טרנסלייט – אז פשוט הלכו לאולפן, פעמיים בשבוע, אולפן עם המורה לאה חוזרים לבית של חדר וחצי עם מטבחון ועוד שני אנשים בבית, מכינים שיעורים, לומדים ומשננים, הבילוי היה לנסוע באוטובוס לתל אביב ולטייל על חוף הים, סיפור מצחיק מטיול על חוף הים שאמא הייתה מספרת: הם לא הבינו אף מילה בעברית אבל אהבו לשמוע אנשים מדברים, פתאום ראו זוג מדבר, התקרבו והתברר שאותו זוג שהיה באמצע מריבה בעברית קלט את הורי וחשב שהם מקשיבים למריבה עברו לצעוק ברומנית.
עברו מספר חודשים, סיימו לימודי אולפן אבי קיבל את תעודת המהנדס, אימי נשארה עקרת בית, הוא מצא עבודה בסולל בונה אח"כ ברסקו ולאט לאט התחילו לבנות חיים חדשים בארץ ישראל, היא כבר בת 38 והוא בן 43 לא פשוט לצאת לדרך חדשה, כנראה שבניית חיים חדשים הסיחה את דעתם מילדים, הבינו שזהו נגמר הם ישארו בלי ילדים והשלימו עם המצב ואז…
לילה אחד אימי חלמה שסבתא מביאה לה קופסא ארוזה כמתנה וכשפתחה היתה בקופסה בובה, הזוי ומוזר אבל זה רק חלום, בבוקר סיפרה לאמא שלה (זוכרים הם גרו יחד), אמא שלה אמרה לה, את בהריון לכי להיבדק!! ובום טראח אכן היתה כבר בחודש רביעי ואני נולדתי בחודש שמיני להריון, תמיד צחקנו שהיתה בהריון 4 חודשים בלבד.
כשנולדתי אבי כבר ביסס את מעמדו כמהנדס בניין, חסכו כסף והתחילו להרחיב את הבית, בנו עוד חדר ואז מטבח ואח"כ חדר שירותים נוסף ככה לאט לאט התקדמו בקצב שלהם ולפי תקציב בניה שהיה להם.
גדלתי ללא אחים ואחיות, בת יחידה אחרי 14 שנות נישואים, מהיום שאני זוכרת את עצמי, אני רואה את אבי שהיה מכור לעבודה, יוצא בבוקר מוקדם למשרד ובערב עושה עבודות פרטיות כך שתמיד השולחן היה מלא בתכניות בניה וגרמושקות, הוא היה קורא לי ומסביר לי כאן יהיו מדרגות, אלו עמודים ושימי לב העמודים יכולים לתמוך ב X קומות, עבד הרבה על חישובי כמויות עם סרגל חישוב, היה אחראי על חישובי כמויות של מגדלי עזריאלי, בניין IBM בתל אביב, מלון דן אילת ואפילו עם מבנים רבים באירן (זוכרים את השאה הפרסי).
כל יום תכניות חדשות, שרטוטים חדשים וכשהגיעו בעלי מקצוע כמו איש צבע, חשמלאי, הנדימן, כל התוכניות הישנות היו מפוזרות על הרצפה. הוא באמת אהב את העבודה וכנראה בלי להרגיש עם כל תכנית שהראה והסביר לי למדתי לקרוא תוכניות, נשמתי וספגתי את האהבה לתחום.
אמא אהבה את תחום העיצוב, תמיד הבית היה מסודר, אקססוריז וחפצי נוי היו מפוזרים בטוב טעם בסדר הנכון, במינון הנכון וצבעוניות הנכונה בחדרים ולעיתים אהבה לשנות מיקומים, אין ספק שהיה לה חוש לעיצוב פנים.
כמו ספוג שסופג נוזלים ואני ספגתי בבית את האהבה של אמא לאמנות, ועיצוב ומאבא את האהבה לשרטוטים ויכולת ראיית המרחב, למרות זאת לתחום עיצוב פנים הגעתי בגיל מאוחר, כבת יחידה הקדשתי יותר להורים ורק אחרי פטירת אימי החלטתי לעשות שינוי בחיים, כשראיתי פרסומת ללימודי עיצוב פנים והום סטיילינג במכללת בניין ודיור (כשעוד היתה להם מכללה), נדלקתי, בהתחלה נרשמתי לסדנה של 12 מפגשים לאחריה אש העיצוב ממש התחילה לבעור ולא התאמצתי לכבות, אלא נרשמתי ללימודי הום סטיילינג ועיצוב פנים.
לפני כ 14 שנים לאחר סיום הלימודים, יצאתי לדרך עצמאית, מאז עיצבתי עשרות רבות של דירות ובתים ונתתי עוד עשרות אם לא מאות ייעוצים. מודה שבתקופות חלשות כמו כל עצמאי, אני לפעמים מתייאשת ולרגע קט חושבת לחזור לעבודה כשכירה ואז מספיק שאעבור ליד חלון ראווה של חנות רהיטים/תאורה/אקססוריז או אראה פוסט עיצוב ואקרא מאמר בנושא והעיניים נוצצות והלב מתרחב כי אני יודעת שאני:
"עיצוב שמשאיר אתכם בבית"
נבנה ע”י פנינה ולטר בנייה וקידום אתרים | הצהרת נגישות