אודותי

ההבדל בין איך שהבית שלך נראה ואיך הוא יכול להיראות, תלוי במעצבת שבחרת

עם אבא מהנדס בניין ואמא אוהבת אסתטיקה ועיצוב איכותי גדלתי להיות מעצבת פנים אפילו שגיליתי את ייעודי קצת באיחור. לאחר שבמשך 24 שנים ניהלתי מרפאת מומחים, למדתי את התחום לעומקו ואני בוגרת מכללת בניין ודיור ועוסקת בעיצוב פנים והום סטיילינג בשש השנים האחרונות. אין לי קו עיצובי אחד כי אני חושבת שכל פרויקט עומד בפני עצמו וצריך להתאים את הרעיונות לחלל האתר ולאנשים.

אני נהנית מכל רגע בעבודה שלי, החל מפגישת ההיכרות דרך הכנת הפרוגרמה, התכנית העיצובית, ההדמיות, השרטוטים, תכניות העבודה, ימי הליווי לחנויות לצורך בחירת חומרי גמר ורהיטים ועד הרגע שבו הלקוחות נכנסים לדירה המעוצבת ואני מגיעה עם הצלם. מוזמנים לראות חלק מהפרויקטים שלי.

הרבה מעבר לעיצוב פנים

הלקוחות שלי נהנים לא רק מבית או חלל עבודה מעוצבים, אלא גם מהקפדה מלאה על סטנדרטים גבוהים, יחס אישי וחם לצד מקצועיות ומקצוענות, יסודיות ועמידה בתקציב ובלוחות הזמנים. השרות והיחס שאני נותנת ללקוחות הם השרות והיחס שאני מצפה לקבל מבעלי מקצוע אחרים… והלקוחות שלי יודעים להעריך זאת. אתם מוזמנים לקרוא חוות דעת.

לחלוק את הידע העיצובי עם אחרים

בנוסף על עבודתי כמעצבת פנים והום סטיילינג אני מרצה במסגרות שונות. בהרצאות אני משתפת את הקהל בנושאי עיצוב פנים, הלבשת הבית, מעברי דירות, עיצוב מרפאות ומשרדים.

היתרון שבשילוב סטיילינג והעיצוב הוא האפשרות לתכנן בו זמנית מרחבים שונים בחלל, כמו למשל את איזור המגורים ו/או חלל העבודה.

עד היום פורסמו מספר פרויקטים שלי באתר בניין ודיור, מגזין “פנימה” של המגזר הדתי ומגזין “עיצוב”…מוזמנים לתקשורת

מגזין “פנימה”
Scanned Document
Scanned Document
Scanned Document

ועוד כמה דברים שלא ידעת על שרה שטיינר

נולדתי 14 שנים אחרי שההורים התחתנו, כשהתחתנו אבי היה בן 31 אימי בת 25, שניהם שורדי שואה ממוצא רומני, ברומניה לא היו מחנות ריכוז אבל היו מחנות עבודה וזה לא היה פשוט.

אבא למד ברומניה בטכניון הנדסת בניין, רוב הלימודים נעשו בחדרי השרותים כדי שכמה שפחות אנשים יגלו שהוא יהודי, אימי היתה עקרת בית ויצאה פגועה מהשואה.

14 שנים ניסו להביא ילדים ללא הצלחה, אז בשנות ה- 40 המאוחרות לא היו טיפולים, אז או שהצליחו או שלא.

בשנת 1951 סבי וסבתי עלו לארץ באישור חוקי, הם קיבלו בעצם ויזה לארה”ב אבל מישהו זייף את הויזה שלהם ואפשרות שלהם היתה להגיע לארץ ישראל (וטוב שכך).

בתאריך 9.9.1958 עלו גם הורי באופן חוקי עם אישור עליה, אימי שהייתה פוסט טראומטית מהשואה לא הסכימה לגור בראש הנקרה והורי עברו לגור עם סבא וסבתא מצד אמא.

לא פשוט להיות עולה חדש במיוחד בשנים ההם, אין שפה, אין יכולת ליצור קשר, אין עבודה – אל תשכחו היום יש גוגל טרנסלייט – אז פשוט הלכו לאולפן, פעמיים בשבוע אולפן עם המורה לאה חוזרים לבית של חדר וחצי עם מטבחון ועוד שני אנשים בבית, מכינים שעורים, לומדים, הבילוי היה לנסוע באוטובוס לתל אביב ולטייל על חוף הים, סיפור מצחיק מטיול על חוף הים שאמא הייתה מספרת: הם לא הבינו אף מילה בעברית אבל אהבו לשמוע אנשים מדברים, פתאום ראו זוג מדבר טיפה התקרבו והתברר שאותו זוג שהיה באמצע מריבה בעברית קלט את הורי וחשב שהם מקשיבים למריבה עברו לצעוק ברומנית 🙂

עברו מספר חודשים, סיימו לימודי אולפן אבי קיבל את תעודת המהנדס, אימי נשארה עקרת בית, הוא מצא עבודה בסולל בונה ולאט לאט התחילו לבנות חיים חדשים בארץ ישראל, היא כבר בת 38 והוא בן 43 לא פשוט לצאת לדרך חדשה, כנראה שבניית חיים חדשים הסיחה את דעתם מילדים, הבינו שזהו נגמר הם ישארו בלי ילדים והשלימו עם המצב ואז…

לילה אחד אימי חלמה שסבתא מביאה לה קופסא ארוזה כמתנה וכשפתחה היתה בקופסה בובה, הזוי מוזר אבל זה רק חלום, בבוקר כשספרה לאמא שלה (זוכרים הם גרו יחד), אמא שלה אמרה לה, נכון שכבר כמה חודשים הרופאים אומרים שבגלל שינוי מזג אויר ומיקום המחזור הפסיק, אז את בהריון לכי להיבדק!! ובום טראח אכן היתה כבר בחודש רביעי ואני נולדתי בחודש שמיני להריון, תמיד צחקנו שהיתה בהריון 4 חודשים בלבד.

כשנולדתי אביב כבר ביסס את מעמדו כמהנדס, הרוויח לא רע חסכו כסף והתחילו להרחיב את הבית, בנו עוד חדר ואז מטבח ואח”כ חדר שירותים נוסף ככה לאט לאט התקדמו בקצב שלהם ולפי תקציב בניה שהיה להם.

אני גדלתי, אחים לא היו לי, בת יחידה אחרי 14 שנות נישואים, ומהיום שאני זוכרת את עצמי, אני רואה את אבי שהיה מכור לעבודה, יוצא בבוקר מוקדם למשרד ובערב עושה עבודות פרטיות כך שתמיד השולחן היה מלא בתכניות בניה והוא היה קורא לי ומסביר לי כאן יהיו מדרגות, אלו עמודים ושימי לב העבודים יכולים לתמוך ב X קומות, במסגרת העבודות הפרטיות עבד הרבה על חישובי כמויות עם סרגל חישוב, היה אחראי על חישובי כמויות של מגדלי עזריאלי, בניין IBM בתל אביב, מלון דן אילת ואפילו עם מבנים רבים באירן אז פרס (זוכרים את השאה הפרסי).

כל יום תכניות חדשות, שרטוטים חדשים וכשהגיעו בעלי מקצוע כמו איש צבע, טייח או כל אחד כל התוכניות הישנות היו מפוזרות על הרצפה. הוא באמת אהב את העבודה וכנראה בלי להרגיש עם כל תכנית שהראה והסביר לי למדתי לקרוא תוכניות, נשמתי וספגתי את האהבה לתחום.

אמא אהבה את תחום העיצוב, תמיד הבית היה מסודר, אקססוריז וחפצי נוי היו מפוזרים בטוב טעם בסדר הנכון, במינון הנכון ובצבעוניות הנכונה בחדרים ולעיתים אהבה לשנות מיקומים, אין ספק שהיה לה חוש לעיצוב פנים.

ספוג סופג נוזלים ואני ספגתי בבית את האהבה של אמא לאומנות, סדר וחפצי נוי ומאבא את האהבה והיכולת לראיית המרחב, למרות זאת לתחום העיצוב פנים הגעתי בגיל מאוחר, כבת יחידה הקדשתי יותר להורים ורק אחרי פטירת אימי החלטתי לעשות שינוי בחיים, כשראיתי פרסומת ללימודי עיצוב פנים והום סטיילינג במכללת בניין ודיור (כשעוד היתה להם מכללה), נדלקתי, בהתחלה נרשמתי לסדנה של 12 מפגשים לאחריה האש ממש התחילה לבעור ולא התאמצתי לכבות, אלא נרשמתי ללימודי הום סטיילינג ואז לעיצוב פנים.

לפני כ 10 שנים לאחר סיום הלימודים, יצאתי לדרך עצמאית, מאז עיצבתי עשרות רבות של דירות ובתים ונתתי עוד עשרות אם לא מאות ייעוצים. מודה שבתקופות חלשות כמו כל עצמאי, אני לפעמים מתייאשת ולרגע קט חושבת לחזור לעבודה כשכירה ואז מספיק שאעבור ליד חלון ראווה של חנות רהיטים/תאורה/פיצ’פקסים או אראה פוסט עיצוב ואקרא מאמר בנושא והעיניים זורחות והלב מתרחב כי אני יודעת שאני: “עיצוב שישאיר אתכם בבית”

חייגו עכשיו 054-972-0131 או צרו קשר